פסק-דין בתיק תא"מ 2118/06

בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, כאשר ת.א. 1165/07, מיוחס לנתבעים 1-2 ות.א. 2118/06, מיוחס לנתבע 3.

בכתב התביעה בת.א. 1165/07 נטען כי התובע הינו "ועד מקומי בתחום המועצה האזורית אשכול", וכי הנתבעים 1-2 חייבים לתובע מיסי ועד בסך של 4,333 ש"ח ובכתב התביעה בת.א. 2118/06 נטען כי הנתבע 3 חייב לתובע מיסי ועד בסך של 3,592 ש"ח.

התביעות הוגשו בסדר דין מקוצר.

הנתבעים 1-2 הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו כי התובע חסר סמכות לדרוש את הסכומים שתבע, כי הם נדרשו לשלם גם למועצה האזורית אשכול (להלן - "המועצה") מיסי ארנונה בסכומים זהים. הנתבע 3 בבקשת הרשות להתגונן מטעמו, טוען למעשה בעיקר את אותן טענות.

הנתבעים קיבלו רשות להתגונן והתביעות עברו להתברר בסדר דין מהיר.

בדיון שהתקיים בפני ביום 18.2.10 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר המחלוקות העובדתיות שנותרו במחלוקת ביניהם והתיק נקבע להוכחות בשאלות אלה.

לאחר מכן הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני לפיו תבוטל ישיבת ההוכחות, והמחלוקות תוכרענה על בסיס סיכומים שיגישו הצדדים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בהתאם.

טענות התובע

 1. החלטת המועצה לאשר את צו המיסים של הישוב צוחר התקבלה ביום 31/12/04.

ביום 11/4/05 התקבל תיקון לחוק ההסדרים במסגרת חוק המדיניות הכלכלית (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005. על פי תיקון זה, תוקף צווי הארנונה שהוטלו לאחר התאריך של 11/4/05 נזקק לאישור שר האוצר ושר הפנים, מקום בו מדובר בהטלה ראשונה של ארנונה על ידי הועד המקומי.

אולם, החלטת המועצה האזורית מיום 31/12/04 לאשר את צו המיסים של הישוב צוחר, התקבלה לפני פרסום התיקון לחוק ההסדרים לעיל ובשנת 2004 ולפיכך לא היתה טעונה אישור השרים והיא תקפה ומחייבת את הנתבעים.

2. לאור האמור בסעיף 26 ב' לחוק המדיניות הכלכלית (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, צו הארנונה וההחלטה לאשרו במליאת המועצה האזורית אשכול אשר בוצעו לפני פרסומו של חוק זה, עומדים בתוקפם לגבי שנת 2005 ולא נדרש אישורם של שר הפנים ושל שר האוצר. דהיינו, גם אם אישור המועצה האזורית התקבל אחרי 31/12/04 אך לפני 14/5/05, אזי המצב החוקי הנכון לאותה העת שלפני פרסום התיקון לחוק ההסדרים הוא שלא נדרש אישור השרים, ומשכך ההחלטה תקיפה וזאת על אף האמור בכל דין.

לאור האמור לעיל, טוען ב"כ התובע כי המצב החוקי בראשית שנת 2005, לאחר אישור המועצה את צו המיסים של הישוב צוחר, אפשר גביית ארנונה ללא אישור השרים, בתעריפים שנגבו בפועל מהנתבעים. לטענתו, שיעור הארנונה המצרפי (ועד מקומי + מועצה) המקסימאלי שניתן לגבות בסיווג למגורים הוא 91.04 ש"ח ל- 1 מ"ר לשנה לגבי שנת 2005.

בפועל חויבו הנתבעים בסך של 53.63 ש"ח למ"ר לשנה כאשר החיוב בארנונה של הועד המקומי הוא 26.03 למ"ר לשנה בלבד.

באשר לשנת 2006, תעריף הארנונה המקסימאלי המצרפי למגורים עמד על 93.84 ש"ח למ"ר לשנה. גם בשנה זו נדרשו הנתבעים לשלם רק כ- 55% מהסכום המקסימאלי המותר לגבייה.

3. מקום בו הודו הנתבעים בזכותו של הועד המקומי להעלות את תעריפי הארנונה ב- 30% ללא אישור השרים, דין התביעה להתקבל במלואה.

4.  צו המיסים של הועד המקומי אושר ביום 31/12/04, הגם שפרוטוקול המועצה האזורית נושא תאריך של 31/1/05.

5. גם אם ניתן היה ליתן להוראות החוק פרשנות כפי שמבוקש על ידי הנתבעים, הרי שבתי משפט נזהרו מלהורות לרשויות מקומיות על השבת כספי ארנונה גם אם נמצא כי נגבו שלא כדין ו/או מעבר למותר, בשל הנזק שהדבר עלול לגרום לתושבים עצמם.